מקרים אקוטיים (מהזמן האחרון - לא כולל אלרגיות ודברים שבאים והולכים) - במקרים כאלו אין צורך בתהליך של תרפיית מימדים אם הקונפליקט נפתר ואנחנו יודעים על זה - מאוד עוזר לשחרר באותו רגע כשיודעים על מה מוותרים (חולי/ אי נוחות)
יכול להיות שיסתמן שכדאי להמשיך בתהליך בפגישה, אבל גם אז זה מקצר את התהליך בין 50%-70% - לפעמים יש עוד קצת מה לשחרר, כשהחולי/ אי הנוחות לא משכנעים מספיק.
או שבדיוק נפתר קונפליקט של שנים וגם אז זה מקצר תהליך שיכול להיות יותר ארוך
התהליך:
את כותבת לי בערך כך: יש לי (/ לבן.ת שלי- מתחת לגיל 7)  את סימפטומים- תסמינים הבאים —> שולחת כל סימפטום בהודעה נפרדת כדי שאוכל להתייחס ספציפית. אם זה לא סימפטומים שלך, לציין של מי
- אני מחזירה לך הודעה עם המידע הבא עבור כל סימפטום - תסמין בנפרד:
- של מי הקונפליקט - (ילדים יכול להיות גם קונפליקט של אחד ההורים)

קונפליקט- כשאנחנו נמצאים ברמת קיום הישרדות וטרם התייחסנו לפער, יכול להיות פתור/ לא פתור וטרם עברנו לרמת קיום מודעות

-  קונפליקט שנגמר: עד אותו זמן היית ברמת קיום הישרדות, באותו עניין - משהו קרה, העניין נפתר מעצמו, החלטת שאת סולחת, החלטת לשחרר או שעבר המועד וכו'
- קונפליקט אקטיבי: רמת קיום הישרדות שטרם נפתר, עדיין יושב עלי, עדיין לא יודעת מה להחליט/ לומר/ איפה הגבולות שלי וכו'

- ביחס למי/ למה - קשור לתחום בחיים או למישהו בחייך, איתו יש או היה לך קונפליקט- כדי לעזור לך לזהות למה זה קשור

- התחושה העיקרית שהייתה לך בזמן הקונפליקט

- הרגש העיקרי שעלה בך

- האמונה העיקרית שהאמנת בה, בטעות

ואת מוזמנות לחפור בשכלך למה זה היה קשור - תעזרי ברמזים ששלחתי
לפעמים יהיה צורך לעזור איזה חברה/ אח וכו' ואז תשלחי לי שמות ואכל לכתוב לך למי מהם כדי לעזור לך לזהות את הקונפליקט ולעלות יחד איתך לרמת קיום מודעות